מטאנס נ' בע"מ

פסק דין

התובע, יליד 1959, נפגע בתאונת דרכים, שאירעה ביום 13/2/09 ( להלן – "התאונה" ).

ד"ר ליאור מרום, מומחה בתחום האורטופדיה, שמונה מטעם בית המשפט, קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, אם כי נגרמה לו נכות זמנית בשיעור של 5%, מיום פנייתו לבית החולים ולמשך שנה לאחר מכן ( לציין כי המומחה מצא כי הנכות הזמנית הכוללת הייתה בשיעור של 10%, אם כי מחציתה קדם לתאונה ).

ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד, תשל"ה – 1975.

לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נגרמו לו הגבלה וכאבים בגבו, ומשהלכו אלה והחמירו, הוא פנה, ביום 16/2/09, לבית החולים, ואובחן כסובל מרגישות וכאבים בגב תחתון, והומלץ לו על 3 ימי מנוחה, טיפול תרופתי והמשך מעקב רפואי. עוד ציין התובע כי הוא נבדק ע"י רופא אורטופד ורופא תעסוקתי, וכי בדיקת ס.ט. גילתה שינויים ניווניים ופריצת דיסק, וכי הוא קיבל 12 טיפולי פיזיותרפיה, ומשלא חל שיפור במצבו הרפואי הוא פנה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה במרכז רפואי ברומניה, לשם נסע מספר פעמים לצורך זאת, וכן טופל התובע, מספר פעמים, ע"י רופא אורטופד בירדן. התובע עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בגין כאב וסבל בסכום של 18,000 ₪, ובגין הפסד שכר בעבר בסכום כולל של 45,600 ₪, זאת בהתחשב בנכות תפקודית בשיעור של 100% ולמשך שנה, ובגין הוצאות רפואה ונסיעות, בסך של 20,000 ₪, ואגרת בית משפט, בסך של 700 ₪.

לטענת הנתבעת, פגיעתו של התובע עקב התאונה הינה של מה בכך, ולראיה, הוא פנה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים אך בחלוף 3 ימים לאחר קרות התאונה, כאשר התובע סבל מבעיות רפואיות בגבו עוד לפני קרות התאונה. הנתבעת מציינת את ממצאי המומחה, לפיהם, התובע אינו סובל מהגבלה בתנועות הגב והרגליים. עוד נטען כי התובע לא הביא כל ראיה להוכיח כי נגרם לו, כתוצאה מהתאונה, הפסד שכר בעבר, זאת, בצד קביעת המומחה כי הנכות הזמנית הייתה בשיעור של 5% בלבד, בעוד שלא נקבע ע"י המומחה כי התובע סבל, עקב התאונה, מאי כושר מלא. כן טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הוצאות רפואה ונסיעות, וביקשה לפסוק לו פיצוי אך בגין כאב וסבל, בסך של 3,000 ₪. הנתבעת מבקשת לקזז את הוצאות המומחה, בסכום של 5,000 ₪, בהן היא נשאה, מכל סכום שייפסק לתובע, ובכפוף להצגת אישור של משרד הרישוי לגבי תוקף רישיון הנהיגה של התובע ליום התאונה.

לאחר עיון בכתבי הטענות, בסיכומים ובחוות הדעת של המומחה, מצאתי כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין כאב וסבל, בסך של 12,000 ₪. באשר לראש הנזק של הוצאות רפואה ונסיעות, הרי שאף שאלה לא הוכחו בראיה ספציפית, לא ניתן להתעלם מכך כי התובע נזקק, במשך תקופה שלאחר התאונה, לבדיקות ולטיפולים רפואיים, אשר דרשו הוצאות נסיעות, בעוד שעיקר הוצאות הרפואה מכוסות על פי החוק. בהתחשב באמור, יש לפסוק לתובע, בגין ראש נזק זה, על דרך ההערכה, סך של 4,000 ₪. התובע לא הוכיח את טענתו להפסד שכר בעבר, משלא הגיש ראיה כלשהיא, לרבות אישור מעביד, בדבר היעדרותו מהעבודה לאחר התאונה, או תלושי שכר, המוכיחים הפסד שכר בחודשים שלאחר פברואר 2009, או כל ראיה אחרת להוכיח הפסד שכר בעבר. זאת, בצד העובדה כי הנכות הזמנית שקבע המומחה, ואשר נגרמה עקב התאונה, הייתה בשיעור של 5%, כאשר המומחה ציין, מפורשות, כי לא נמצאה אצל התובע כל הגבלה בתנועות הגב והרגליים.

לא מצאתי לקזז את הוצאות המומחה, בהן נשאה הנתבעת, מסכום הפיצוי שייפסק, שכן, המומחה קבע כי לתובע נגרמה נכות רפואית עקב התאונה, ויש בכך כדי להצדיק להטיל את ההוצאות על הנתבעת, ואין בהיות הנכות זמנית, כדי להצדיק כי הוצאות המומחה תוטלנה על התובע.

סוף דבר

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, פיצוי כולל בסכום של 16,000 ₪ ושכ"ט עו"ד כדין. הנתבעת תשלם את הסכום הנ"ל אך לאחר שהתובע ימציא לידיה אישור של משרד הרישוי, בדבר תוקפו של רישיון הנהיגה שלו ביום התאונה.

ניתן היום, י"ט ניסן תשע"ב, 11 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: